החלטה בתיק תא"ק 8341-05-10

בפניי בקשת רשות להתגונן בפני תביעת המשיבה על סך 133,294 ש"ח, בגין יתרת חוב בחשבון העו"ש ובחשבון הלוואה המתנהל אצל המשיבה ע"ש מבקש מס' 1.

ביום 27.08.09 חתם מבקש מס' 2, הוא אביו של החייב העיקרי, על כתב ערבות בסך 200,171 ש"ח בגין יתרת הלוואה קיימת ( נספח ת/3 לכתב התביעה), שהועמדה לזכות מבקש מס' 1 ביום 1.8.08 בסך 250,000 ש"ח (לא הוצג הסכם ההלוואה המקורי, וניתן ללמוד את הנתונים מ נספח ת/2 לכתב התביעה, דף החשבון והעמוד האחרון ל ת/3, "מכתב לקוח").

הצדדים אינם חלוקים באשר לעובדה כי המבקש מס' 1 נטל הלוואות, אשר נועדו לרכישת כלי רכב מסוג ניסאן ופורד בתמורה למשכונם לטובת המשיב עד להחזרת כל סכום ההלוואה, כמו כן אין מבקש מס' 2 חולק בדבר ערבותו ליתרת ההלוואה בגין רכב הניסאן. המחלוקת בין הצדדים הינה בדבר גובה החוב אותו נדרשו המבקשים לשלם בהסדר מיום 27.8.09, והתשלומים לאחריו. כמו כן, טוענים המבקשים לפקיעת ערבותו של משיב מס' 2 להלוואה, עליה חתם, ואשר לטענתם שולמה במלואה ואפילו ביתר.

הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשות המבקשים בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיהם וזכויותיהם של המבקשים, אלא רק לבחון האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה.

לעניין זה ראה ע"א 2418/96 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133, ובספרו של כב' השופט אורי גורן " סוגיות בסדר דין אזרחי", (מהדורה עשירית), בעמוד 403: בדיון בבקשת רשות להתגונן, ביהמ"ש אינו צריך להשתכנע שהטענות בתצהירם של המבקשים נכונות הן; עליו לצאת מן ההנחה, שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנותו ע"א 356/85 משה מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321ז.

בהליך זה, המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן, נחקרו בפניי בדיון ביום 18/5/11, ובאי כחם סיכמו בכתב.

טענות ההגנה

המבקשים טוענים כי יש לשחרר את מבקש מס' 2 מכל התחייבויותיו אשר להם התחייב במעמד חתימתו כערב על כתב הערבות, וזאת מאחר וכל ההתחייבויות בגין הלוואה זו שולמו ואף ביתר, וכי אין הוא ערב מעבר לכך לכל דרישת חוב אצל המשיב, כמו כן טוענים המבקשים כי המשיב פעל בחוסר תום לב ובניגוד גמור להסכם הפשרה עליו חתמו הצדדים בהמלצת ביהמ"ש ביום 12.8.09 בכך שתפס את רכב הניסאן אשר היה ברשותו של מבקש מס' 1, ביום 1.12.09 מבלי ליתן לו אזהרה קודם לכן, ובזמן שעמד בכל התחייבויותיו כפי שהוסכם בין הצדדים עם חתימת ההסכם. המבקש מס' 1 טוען כי בתמורה להחזרת רכב הניסאן, אילץ אותו המשיב לקחת הלוואה נוספת בסך 70,700 ש"ח לכיסוי חובות אחרים ושכ"ט עו"ד, וזאת בניגוד גמור להסכמות בין הצדדים, שקיבלו תוקף של החלטה בדיון בפני כב' השופטת ע. אטיאס בת.א. 894-08-09, מיום 12/8/12 ( נספח ג' לבקשת הרשות להתגונן). המבקשים הגישו המרצת פתיחה באתו עניין (בקשה לקבוע כי כתב הערבות בטל), אך התביעה בה"פ 42374-05-10 נדחתה ע"י כב' השופט ע. טאהא מיום 30/11/10, ולכן אין רלוונטיות לטענה.

דיון

ביהמ"ש חייב לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית.

הגישה של בתי המשפט הינה לטובת קבלת בקשות רשות להתגונן, בכל מקרה שיש בהן הגנה של ממש.

"בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן. לפיכך, די אם הנתבע הראה, ולו קצה חוט של טענת הגנה, כדי להצדיק, בהתמודדות בין האינטרסים השונים (האינטרס של מתן הגנה לתובע שזכותו עפ"י התביעה שהגיש אינה מוטלת בספק ואינטרס ציבורי בקידום יעילותה של המערכת השיפוטית ביחס לתביעות שתוצאתן האופרטיבית מתבקשת מאליה), את ההכרה בזכותו להתגונן" ( ע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (15.6.09, מאגר נבו)).

המבקשים טוענים כי מבקש מס' 2 ערב אך ורק ליתרת חשבון ההלוואה אשר נלקחה ביום 1.8.07 ע"ס 250,000 ש"ח, אשר יתרתה עמדה על סך 200,171 ש"ח ביום 27.08.09 עת חתם כערב ליתרת ההלוואה כאמור. אכן מעיון בנספחי כתב התביעה עולה בבירור כי בהתאם למסמך "הודעה לערב יחיד בגין ערבות להבטחת הלוואה/אשראי מסויימים" ו"מכתב הלקוח" מיום 27.8.09 הינו חב כערב לסכום של 200,171 ש"ח, החל מיום 27.8.09 ועד ליום 1.8.13 היינו 48 חודשים. המשיב לאורך כל החקירה הנגדית לא הצליח לסתור טענה זו, עליה חזר המבקש מס' 2 במהלך חקירתו הנגדית: "אני ערבתי על סך של 200,000 ש"ח ..." ( פרוטוקול, עמ' 4, שורות 14-15), ובכך מתחזקת טענתו כי אינו ערב לשאר חובותיו של המבקש מס' 1.

טענות המבקש מס' 2 לפקיעת ערבותו להלוואה, מתאמתות מחישוב אריתמטי ומהראיות לתשלומים, ונחזה להראות כי התשלומים בגין הלוואה זו אכן שולמו וזאת ע"פ התחשיב הבא:

יתרת חוב ליום 27.08.09 בגין ההלוואה                                                    200,071 ש"ח

שולם ע"ח חוב ביום 19.8.09 ( עמ' 42 לבקשה)                                          25,000 ש"ח

שולם ע"ח חוב במזומן ביום 20.08.09 ( עמ' 41 לבקשה)                             10,600 ש"ח         

שולם ע"ח חוב ביום 23.8.09 ( נספח ח' לבקשה)                                        11,000 ש"ח

שולם ע"ח ההלוואה תש' חודשי ביום 4.10.09 ( עמ' 38 לבקשה)                  4,416 ש"ח